| דף זה מכיל את רשימת
אתרי התיירות המובילים באיטליה |
|
 אין
מה לדבר: רומא היא ההיסטוריה בהתגלמותה. פה נערמות שכבות על גבי שכבות של
היסטוריה: קברים אטרוסקיים, אולמות כנסים מתקופת הרפובליקה, ארמונות קיסריים,
כנסיות מהתקופה הנוצרית המוקדמת, מגדלי פעמונים מימי הביניים, ארמונות מתקופת
הרנסאנס ובאזיליקות בארוקיות. אבל לצד ההיסטוריה, בירת איטליה היא עיר עסוקה
ושוקקת, ולא בטוח ממה תתפעלו יותר ב'עיר הנצח', מהפאר של הוותיקן, מהנצחיות
של הפורום, המהירות שבה חולפות בכבישים מכוניות הפיאט, או מהקפה המשובח
שתלגמו.
למטען התרבותי וההיסטורי של פירנצה אין מתחרים,
ונוסף על כך, כשתבלו כאן מספר ימים תגלו שזוהי גם אחת הערים הנעימות ומלאות
האווירה ביותר באיטליה, עם מרכז קטן שנשתמר מימי הביניים המאוחרים. מטבע
הדברים, זו גם אחת מ'מלכודות התיירים' העמוסות של איטליה, ועד 2000 אוטובוסים
מגיעים לכאן מדי יום בעונת השיא.
בניגוד לרומא, שהיא ערב רב מבחינה היסטורית, בפירנצה תחושו שאתם חוזרים בזמן
לתקופת הרנסאנס, למרות מכוניות הפיאט והקטנועים הרבים: פונטה וקיו (Ponte
Vecchio), הגשר הישן על החנויות שמשני צדיו, הדואומו (Duomo), הקתדרלה
המפורסמת כל-כך, גלריה אופיצי (Uffizi) המלאה ביצירות אמנות ופיאצה דלה
סיניוריה (Piazza della Signoria) מוקפת הצריחים והקפלות של בני משפחת מדיצ'י.
למרבה המזל, נמצאים כל האתרים הנפלאים הללו במרחק הליכה זה מזה.
אין דרך אחרת לומר זאת: ונציה היא עיר ייחודית, שאין
כמוה. קודם כל, זוהי עיר להולכי רגל בלבד; מכוניות כמעט שאינן בנמצא כאן
וסמטאות צרות ומבלבלות מחליפות את הכבישים העירוניים המכוערים המקובלים בכל
מקום אחר. האדריכלות ההרמונית מקורה בין המאות ה-12 וה-16, והקירות הסודיים
והמרפסות המפתות מבהיקים בשמש, והמים מתנוצצים מכל סדק וחלון. התענוג האמיתי
הוא לצאת לפתע מהסמטאות האפלוליות לאור השמש של כיכר המלאה ביונים, או לחצות
את מערכת התעלות המסובכת של העיר על הגשרים הקטנים והציוריים. האווירה כאן
קסומה, וכמעט חגיגית.
העיר נבנתה על 117 איים קטנים, והיא מקושרת לעיירת-השינה שביבשת, מסטרה (Mestre),
באמצעות גשר ארוך למכוניות ולרכבות. התעלה הגדולה (קאנאלה גראנדה) מתפתלת
במרכז העיר ונפתחת אל המראה המרהיב של פיאצה סן מרקו, ובה מגדל הפעמונים,
ארמון הדוג'ים, הבאזיליקה של מרקוס הקדוש והכיכר ההדורה ומלאת היונים. 'גשר
האנחות' מקשר בין הארמון לבין בתי הסוהר העתיקים והמפחידים, ועל הגונדולות
השטות במים משקיפות הכנסיות סנטה מריה דלה סאלוטה (Santa Maria della
Salute), סן ג'ורג'ו מאג'ורה (San Giorgio Maggiore) וכנסיית רדנטורה (Redentore).
ההליכה מתחנת הרכבת לכיכר סן מרקו אורכת כחצי שעה בלבד, זאת בתנאי שתוכלו
לעמוד בפיתוי ולא לסטות לתוך אחת הסמטאות הרבות שיוצאות מהרחוב הראשי (ליסטה
די ספאניה - Lista di Spagna), ובהנחה שתצליחו לעקוב אחר השלטים שמופיעים פה
ושם ומציינים את הדרך בכיוונים סותרים ומבלבלים. כדי ליהנות מהארמונות היפים
שלאורך התעלה הגדולה, ותרו על הפוזה, הפסיקו עם ה"אני לא באמת תייר" וצאו
לשיט בגונדולה.
גשר האקדמיה מוביל לצדה השקט יותר של ונציה ואל גלריה דל'אקדמיה (Galleria
dell'Accademia), מוזיאון עם אוסף נהדר של יצירות מאת אומנים ונציאניים.
הגלריה הסמוכה, על שם פגי גוגנהיים, תעדכן אתכם במסעכם לאורך ההיסטוריה
ותולדות האמנות, באמצעות האוסף המצוין של יצירות מתחילת המאה ה-20. ונציה
מוקפת בכמה איים לא פחות מקסימים: הלידו (Lido - שתמיד ייזכר בזכות תומס מאן
ומוות בוונציה פרי עטו), מוראנו (Murano - מולדתה של הזכוכית הוונציאנית),
בוראנו (Burano - הידוע בעבודות התחרה שלו) וטורצ'לו (Torcello), שהוא בבחינת
חזרה בזמן, על הקתדרלה הביזאנטית שלו.
מבקרים באים למילנו כדי ליהנות מהאופנה, מהמטבח,
מהאופרה, מהקתדרלה (הרביעית בגודלה בעולם), מהמבצר מתקופת הרנסאנס ומהפרסקו
מאת דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, אבל זוהי גם עיר חיה ותוססת, בירת הכלכלה
והמסחר של המדינה. השופינג הוא חגיגה במילנו, האוכל משובח, וחיי הלילה הם
השוקקים ביותר (לא מעט בזכות קהילת הגייז הגדולה באיטליה). העיר הענקית
משתרעת על שטח גדול, אבל רוב מוקדי העניין לתיירים ממוקמים בין שני האתרים
החשובים ביותר בעיר: הדואומו (duomo), הקתדרלה הענקית, שבנייתה החלה בשנת
1386 וטרם נסתיימה, ומבצר ספורצה (Sforza) עם השיניות בחומותיו. בפיאצה דל
דואומו גובלת אחד מגלריות החנויות היפות ביותר בעולם: גלריה ויטוריו אמנואלה
סקונדו (Galleria Vittorio Emanuele II). אם תוכלו לעמוד בפני בתי הקפה
והבוטיקים, תצאו מהצד השני מול מקדשם של חובבי האופרה בעולם כולו: לה סקאלה
(La Scala). גם מוזיאון האופרה מעניין למדי. במילנו יש גלריות ואוספי אמנות
רבים, אבל האתר הפופולרי ביותר הוא דווקא חדר האוכל של הנזירים בכנסיית סנטה
מריה דלה גראצייה, שעל אחד מקירותיו מצויירת הסעודה האחרונה.
העיר נאפולי מלאת האנרגיה, בירת מחוז קאמפאניה (Campania),
יושבת במפרץ נאפולי המקסים, שחולש עליו הר הגעש וזוביוס. זוהי אחת הערים
הצפופות ביותר בעולם, והיא פועמת לקצב ההמונים העובדים והמתגוררים בה,
רחובותיה הצרים עמוסים באנשים המנסים להתחמק מהכביסה התלויה ממעל ומהקטנועים
המהירים מתחת.
במרכז העתיק של נאפולי נמצאים הכיכר עתירת הכנסיות פיאצה דל ג'זו נואובו
(Piazza del Gesù Nuovo), הדואומו, פאלאצו ריאלה (Palazzo Reale) ובית האופרה
סן קרלו. קסטל נואובו (Castel Nuovo), המבצר 'החדש' מהמאה ה-13 משקיף על נמל
המעבורות, ובהמשך קו החוף ניצב מבצר נורמאני, ומסביבו כפר דייגים זעיר, בורגו
מארינארו (Borgo Marinaro). במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה שכאן אצור אוסף
מצוין של אמנות יוונית ורומית, לצד הממצאים רבי הערך שנתגלו בעיירות הרפאים
פומפיי ובהרקולניאום (ארקולאנו - Ercolano).
מנאפולי ניתן להגיע בקלות לפומפיי (Pompeii) החידתית, עיירת נופש משגשגת
לרומאים העשירים, שנקברה תחת אפר ובוץ בהתפרצות הקטלנית של הר הגעש וזוביוס
בשנת 79 לספירה. השרידים הנרחבים יספקו לכם הצצה מרתקת לחיי הרומאים בעת
העתיקה, והם כוללים מקדשים מרשימים, פורום, אחד האמפיתיאטראות הרומיים
הגדולים ביותר הידועים לנו, וכן בתים מפוארים המעוטרים בפרסקאות ובפסיפסים,
ורחובות מלאי חנויות.
חומות מגן עדיין מקיפות את הגבעות סביב סיינה
(Siena), וזהו רק אחד מהמראות של העיר המרהיבה מימי הביניים. המבנים
האדומים-חומים שלה הקנו לה את הכינוי 'סיינה השרופה', ובמאות ה-13 וה-14 היה
כאן מרכז תרבותי משגשג שכונה האסכולה של סיינה. מגיפות ושליטים רודניים, החל
מבית ויסקונטי ועד בית מדיצ'י הביאו את הצמיחה העירונית ואת השגשוג התרבותי
לסופם; המגיפה השחורה של 1348 קטלה 65,000 מסך מאה אלף תושבי העיר. למרבה
המזל, הספיקו פרנסי העיר לבנות את הכיכר הימי-ביניימית היפה ביותר באיטליה,
פיאצה דל קאמפו (Piazza del Campo), ובסמוך גם את בית העירייה והמגדל המפורסם
שלו. הדואומו של סיינה מרהיב ממש, עם רצועות שיש בשחור ובלבן המכסות את חזיתו.
ארמונות, כיכרות, אוספי אמנות, מוזיאונים וכנסיות פזורים במרחק הליכה קצר זה
מזה בעיר העתיקה, וכולם הופכים את סיינה לאתר נהדר למבקרים שמבקשים לראות
אתרים רבים תוך הליכה נינוחה.
|
| |
|
