צורת המגף המוכרת כל-כך של איטליה נראית כמו משתלחת לתוך הימים האדריאטי, היוני, הליגורי והטיראני, כולם חלקים מהים התיכון. מצפון גובלות בה, ממערב למזרח, צרפת, שווייץ, אוסטריה וסלובניה, ולחופיה נמצאים האיים אלבה, סרדיניה, איסקיה, קפרי, האיים האאוליים וסיציליה. להרים יש נוכחות חזקה בטופוגרפיה של איטליה, והם מהווים גבול טבעי החל מג'נובה שבמערב ועד טרייסטה שבמזרח. את חוט השדרה של איטליה מתווים הרי האפנינים, שיורדים מג'נובה עד ל'כדורגל' שמקפץ סמוך לקצה המגף בקלבריה (Calabria): האי סיציליה. עמק הנהר פו שבצפון מזרח המדינה הוא המישור הגדול באיטליה, ומאוכלס ומתועש מאוד. על הפעילות התת קרקעית הענפה מעידים שלושת הרי הגעש הפעילים: סטרומבולי שבאיים האאוליים, וזוביוס (וזוב) סמוך לנאפולי ואטנה שבסיציליה, כמו גם ההרס שגורמות רעידות האדמה, בייחוד הרעידות העזות של 1908 ושל 1980. יופי טבעי לא חסר באיטליה, אבל למרבה הצער גם זיהום אוויר לא חסר בה, בייחוד בערים הגדולות ולאורך החופים.