באיטליה, שמכונה הגלריה לאמנות של העולם, יש יותר תרבות משניתן
לספוג בביקור אחד. בין אם מדובר בעמוד שבור המתנשא מרצפת הלינוליאום של תחנת רכבת,
או בכנסייה בסגנון הבארוק שמשקיפה על אפריז עתיק וסדוק בפורום, ההיסטוריה והתרבות
יקיפו אתכם מכל עבר. בשטח פזורים קברים אטרוסקיים, מקדשים יווניים, שרידים רומיים
שורצי חתולים, אדריכלות מוסלמית ומזרקות בארוקיות עתירות פסלים, ואילו במוזיאונים
אצורים העתקים רומיים של פסלים הלניסטיים, פסיפסים מהתקופה הביזאנטית, תמונות של
מריה הקדושה מאת ג'וטו ועד טיציאן, קברי ענק בסגנון הבארוק ותקרות מעוטרות בסגנון
אשלייתי תלת ממדי.
סופרים רבים, החל מווירגיליוס, אובידוס, הוראציוס, ליביוס וקיקרו ועד דנטה, פטרארקה,
בוקאצ'יו, פיצ'ינו, מיראנדולה וואזארי, כולם איטלקים גאים. האיטלקים גם לא נחו לרגע
בתחום המוסיקה, והמציאו גם את הפסנתר וגם את שיטת התווים הנהוגה כיום, שלא לדבר על
מונטוורדי, ויוואלדי, סקארלאטי, ורדי, פוצ'יני, בליני ורוסיני, כולם איטלקים. גם את
הקולנוע קשה לדמיין ללא מרצ'לו מסטרויאני, אנה מאניאני, ג'ינה לולובריג'ידה, סופיה
לורן ובמאים כמו לוקינו ויסקונטי, רוברטו רוסליני, פרדריקו פליני, מיכלאנג'לו
אנטוניוני וברנרדו ברטולוצ'י.
השפה האיטלקית המודרנית הופיעה במאות ה13-14-, והתפתחה מתוך המקור הלטיני, מתוך
הניבים הרבים במדינה ומתוך כתביהם של דנטה, פטרארקה ובוקאצ'יו, שכתבו בעיקר בניב
הפלורנטיני. למרות ש-80 אחוז מתושבי איטליה הם קתולים מוצהרים, מספר הדתיים האדוקים
נמוך יחסית: רק 25 אחוז מבקרים בכנסייה דרך קבע. עם זאת, חגיהם של הקדושים, הטקס
הראשון של אכילת לחם הקודש ושתיית היין ופסטיבלים דתיים אחרים תמיד מושכים אליהם
קהל עצום.
המטבחים האזוריים השונים של איטליה, אף ששימרו משהו מאופיים הייחודי, השתלבו יחדיו
למטבח ייחודי המפורסם בעולם כולו, ובצדק. סגנונות הבישול משתנים ממקום למקום,
מהתבשילים העשירים ועתירי השמנת של הצפון ועד המאכלים המתובלים והחריפים של הדרום.
במחוז אמיליה רומאניה שבצפון מכינים כמה מהמאכלים הידועים ביותר: ספגטי בולונז,
לזניה וטורטליני, וזוהי גם מולדת הפרושוטו (prosciutto - נקניק חזיר) הטוב ביותר
ושל נקניק המורטאדלה (mortadella). ליגוריה היא מולדת הפסטו, אותו רוטב המשמש בבתי
קפה רבים בעולם, והולך טוב כל-כך עם עגבניות מיובשות ועם פוקאצ'ה, הפיתה האיטלקית.
מאכלי הירקות והפסטה המעולים הם מרכיב חשוב לא פחות מהבשר והדגים, אקזוטיים ככל
שיהיו (מתחשק לכם ריזוטו צפרדעים? סטייק חמור? פשטידת מעיים?). באשר לקינוחים, אין
כמו אלה שבסיציליה: קסטה (cassata - עוגת טורט ממולאת בגבינת ריקוטה), קאנולי (שפופרות
בצק בקרם וניל), צאבאיונה (zabaglione - קרם ביצים מתוק), גרניטה (ברד) ומרציפן,
ואילו סרדיניה מפורסמת בחזירון הצלוי על שיפוד. קפה, בירה ויין משובחים תמצאו כמובן
בכל רחבי המדינה.
אירועים מיוחדים
אירועים דתיים, תרבותיים והיסטוריים משבצים את לוח השנה האיטלקי. הקרנבל שלפני חג
הפסחא נחוג ברוב פאר בוונציה, ואילו תהלוכות השבוע הקדוש בחג הפסחא עצמו מרהיבות
במיוחד בטאראנטו (Taranto), בקיאטי (Chieti) ובסיציליה, ואילו בפירנצה מפוצצים עגלה
מלאה זיקוקי דינור ביום א' של חג הפסחא. פסטיבלים לזכר קדושים גם הם אירועים
ססגוניים במיוחד; לדוגמה, פסטיבל סן ניקולא בבארי (Bari), פסטיבל סן ג'נארו בנאפולי,
פסטיבל משביעי הנחשים באברוצו (Abruzzo) ופסטיבל סנט'אנטוניו בפאדובה ביוני.
אירועים בעלי גוון היסטורי יותר הם מרוץ הנרות והפאליו של חץ וקשת, מרוץ סוסים
בגוביו (Gubbio); הקאבאלקאטה סארדה, חגיגה שבה מציינים את הניצחון על המוסלמים
ברכיבה על סוסים בסרדיניה; הרגאטה בין ארבע המעצמות הימיות עתיקות היומין (מרוץ
סירות שמתקיים לחילופין בפיזה, בוונציה, באמלפי ובג'נובה, ביוני); הפאליו בסיינה (מרוץ
סוסים בלבוש מימי הביניים ביולי-אוגוסט); והרגאטה ההיסטורית של ונציה (בספטמבר). אם
לא נכתב אחרת, מתקיימים כל האירועים והפסטיבלים לעיל במאי.
פעילויות
אם המוזיאונים, הגלריות והאספרסו לא הספיקו למלא את זמנכם באיטליה, יש מגוון
אפשרויות גם לחובבי ההרפתקאות והאדרנלין. באלפים האיטלקיים, ובייחוד בדולומיטים, יש
שבילים מסומנים בבירור ובקתות הרים נוחות לגישה עבור מיטיבי הלכת היוצאים למסעות
ארוכים. היו נכונים, אפילו בקיץ, לשינויים פתאומיים במזג האוויר. גם באפנינים יש
מסלולי הליכה טובים, בייחוד בפארקו נאציונאלה ד'אברוצו (Parco Nazionale d'Abruzzo)
ובסילה מאסיף (Sila Massif) שבקלבריה. אפשרויות נוספות הם השבילים המאתגרים אבל
המסומנים היטב באלפים האפואנים שבטוסקנה, ומסלולי ההליכה המעולים ברכסים המזרחיים
והסלעיים של סרדיניה (כגון Gennargentu).
מגוון אתרי סקי מעולים נמצאים באלפים האיטלקיים, בייחוד בדולומיטים, שבהם הנוף
מרהיב במיוחד. חמשת אתרי הסקי הגדולים הם קורטינה ד'אמפצו (Cortina d'Ampezzo)
במחוז ונטו (Veneto); מדונה די קאמפיליו (Madonna di Campiglio), סן מרטינו די
קאסטרוצה (San Martino di Castrozza) וקאנאציי (Canazei) במחוז טרנטינו (Trentino);
וקורמאייר בוואל ד'אאוסטה (Valle d'Aosta). עונת הסקי נמשכת בדרך-כלל מדצמבר ועד
אמצע מרץ, אבל תוכלו לגלוש במשך השנה כולה במון בלאן, במאטרהורן ובוואל ד'אאוסטה.
גלשנות רוח ושיט פופולריים מאוד, וברוב אתרי הנופש שלאורך החופים ניתן לשכור סירות,
גלשנים וציוד מתאים. הרכיבה על אופניים היא דרך נפלאה לטייל באיטליה, אלא ש-75 אחוז
מהמדינה הרריים, כך שתזדקקו לכוח רב ולאופניים טובים. אזורים פופולריים לרכיבה הם
גבעות טוסקנה, וכן ואלנרינה (Valnerina) באומבריה. הדרך הפתלתלה אל מעבר-ההרים
סטלביו (Stelvio) מיועדת לבעלי כושר קרבי בלבד.
